במסגרת הטקס חולקו תעודות הצטיינות לימודיות וחברתיות,

במהלך הטקס שולבו קטעי מחול ושירים,

בשיאו של הטקס הופיעה בוגרת כיתה יב1, טל בן עמי, בדבריה על מצויינות כדרך חיים.

מצוינות כדרך חיים

טל בן עמי

היי, אני טל בן עמי ואני מסיימת השנה כיתה י"ב. לפני הכל, אני רוצה להגיד לכם כל הכבוד. באמת! זה לא מובן מאליו לסיים מצטיינים. אני יודעת שזה דרש מכם השקעה ומאמץ לא קטן, באמת שאני יודעת. אני מסיימת בעוד כשבוע 35 יחידות. 5 מתמטיקה, 5 אנגלית וכהרחבות: ביולוגיה, סייבר ומדעי המחשב.

אבל לא באתי לדבר אתכם רק על הצטיינות בלימודים, כי את זה אתם כבר מכירים ויודעים ;). רציתי לדבר אתכם מצוינות כדרך חיים. על הדרייב הפנימי הזה לעשות הכי טוב מתוך השאיפה להגיע הכי גבוה שאפשר בכל תחום. התפיסה הזו, היא שגורמת לי להתמסר גם למשימה הקטנה ביותר.

מצוינות עבורי זה לבחור ללכת עד הסוף, להעז, להילחם ולהשקיע במשהו גם אם זה לא הצד החזק שלי. אתן לכם דוגמה, בשנה שעברה סיימתי 5 יחידות אנגלית בכיתת הדוברים. אני לא יודעת אם יצא לכם לקלוט את המבטא שלי מהדקה האחרונה אבל למי שלא שם לב אני הכי ישראלית, דוברת עברית שקיימת  😉. היו כאלו שאמרו לי לא ללכת לדוברים, שיהיה לי קשה, שאני לא אצליח. ואכן,זה דרש ממני יותר עבודה והשקעה מתלמידים ותלמידות שהם דוברי אנגלית מהבית , אבל אתם יודעים מה? זה הציון שאני הכי גאה בו! פשוט כי יש סיפוק כזה שלמרות שזה לא בא לי בקלות, נלחמתי על זה ולא וויתרתי.

לא עשיתי את זה לבד, קיבלתי המון עזרה ותמיכה מהמורה המדהימה שלי לאנגלית. תראו, להצטיין זה גם לדעת לבקש עזרה.

ובהקשר זה….כמצטיינים, לעיתים, עולה לחלקנו השאלה האם להתמסר לתחום שאנחנו לא הכי מצטיינים בו…?

אסביר את עצמי, מאז גיל 4 אני רוקדת לפחות שעתיים בשבוע בסטודיו. והאמת… אני לא משהו בזה. מה אני אעשה? כמה שאני לא אשתדל… גמישה, אני לא! אבל זה מה שימנע לרקוד? בגלל שאני לא הכי טובה אני אפרוש? לא! כי מצוינות זה לפעמים גם לדעת לקבל חוסר מצוינות ולעשות משהו פשוט כי אתם נהנים ממנו. בשביל עצמכם.

ואם כבר הזכרתי "בשביל עצמכם" אני רוצה לשתף אתכם בחוויה הכי משמעותית וכיפית שעברתי כל התיכון שלי. אני מדברת על "כנפיים של קרמבו". למי שלא מכיר אני אגיד במשפט שכנפיים של קרמבו היא תנועת נוער שמשלבת ילדים עם ובלי צרכים מיוחדים. אני פעילה בתנועה כבר 4 שנים וזו השנה השנייה שאני מדריכה ומשלבת קבוצה של ילדים עם צרכים מיוחדים. האמת, שכמה שזה נשמע קלישאתי, לתרום זה להיתרם. בארבע השנים האלו למדתי המון, למדתי לראות אנשים באמת, מעבר למגבלה שרואים מבחוץ. למדתי להדריך, לשלב להיות יצירתית מספיק כדי שכולם יוכלו לקחת חלק בפעולה. החניכים שלי הם אלו שהפכו אותי למדריכה שאני היום. למדתי מהי מצוינות באמת ואיך לפעמים, היא מתבטאת דווקא בהצלחות הקטנות. לראות חניכה על כיסא גלגלים מאושרת, ולמה? כי היא הצליחה לקלוע כדור לחישוק שהפכנו לסל. חברים, זו מצוינות אמיתית, ותאמינו לי, שבאותו הרגע הייתי נותנת לה מדליית זהב. קרמבו לימד אותי כמה חשוב, לתת מעצמי לחברה ולתרום לאחר.

אז הגעתם לסיום השנה, ובוודאי היו לכם רגעים שנגמר לכם האוויר. והשאלה היא איך ממשיכים לגייס כוחות ומוטיבציה כשמתעייפים?

אז אני יכולה לספר לכם שהמוטיבציה שלי מגיעה מהמחשבה על התוצאה. המחשבה על זה שזה ישתלם לי בסוף, על הסיפוק ועל "איזה כיף יהיה להגיע למטרה שהצבתי לעצמי".

מעבר לזה, המוטיבציה שלי מגיעה מהדברים שאני עושה למען עצמי.

והאמת, שאם הייתי צריכה לתת לכם טיפ אחד בתור "מסיימת י"ב". זה יהיה הטיפ: "תהנו מהדרך!". תציבו לעצמכם מטרות תכוונו הכי גבוה שאפשר ותשקיעו הכל כדי להשיג אותן. אבל אל תשכחו לעשות גם למען עצמכם. ובתוך הדרך המטורפת הזו אל תשכחו להסתכל מידי פעם לצדדים, כי אני מבטיחה לכם, שהחוויות הקטנות האלו יהיו מה שיישאר לכם מהתיכון!

תודה רבה 😊