הצגות הגמר הועלו בתמיכת משפחת גלר, שיזמה את פרוייקט ניצן, לזכר בתם ניצן גלר, בוגרת מגמת תאטרון.    

תלמידי המגמה עבדו על פרוייקט הגמר במשך מספר חודשים ונשאו באחריות לכל מרכיבי ההפקה. התלמידים יצרו עיבודים  משלהם למחזות, עיצבו מחדש דמויות והטביעו את חותמם האישי על התוצר הסופי, תוך שהם מביאים את ה"אני מאמין" שלהם כיוצרים וכבני אדם אל הבמה. את הפרוייקט הנחו המורים יהודית גינגר ואבי גז, רכז המגמה אייל נחמיאס הנחה את הדרמטורגיה, על הנחיית עיצוב תפאורה ותלבושות הופקדה דיתי אופק צרפתי, הנחיית עיצוב תאורה- מתן פרמינגר והנחיית עיצוב מוזיקה וסאונד- נעמה רדלר.  

נושא שעבר כחוט השני בין ההצגות עסק בגבול שבין מציאות ודמיון, בין שפיות לשגעון, בין היסחפות אחרי היצר לבין המסגרת המוכרת של המציאות והחברה. בעיקר היו אלו הצגות שעסקו בנפש האדם, ביכולתה להכיל מצד אחד, ובקושי להגיע לסיפוק נפשי ושלווה, בחיים של חיפוש מתמיד. 

כותבת רוני מלכה, במאית הדיבוק: נפש האדם היא דבר מורכב ולא ניתן להגדירו, לפעמים שהחיים האלה קשים מדי על הנפש והיא לא יכולה להכיל אותם… אפשר לברוח, לחיות, ולו לכמה רגעים, בעולם הדמיון. אלא שמתי מגיעה נקודת האל חזור?  מתי אתה אובד בדמיונות והמציאות לא יכולה לספק אותך יותר? 

אלון גולדשטיין במאי קרנפים כותב: כאשר העולם סביבך מתפרק על כל אחת מהדמויות לבחור את דרכה. כיצד מתמודדים עם שינוי? האם בכלל אפשר לבחור שלא לבחור? 

אלינור רוזנר, במאית "משוגעת" כתבה: ההצגה עוסקת בגבול הדק שבין נורמלי למשוגע ובהגדרות של החברה. בסופו של דבר הצורך החשוב ביותר של כולנו הוא הצורך בשייכות. הדמויות בהצגה, כולן נשים, מחפשות מקום שיהיה להן בית. לפעמים הן מוכנות לשלם מחיר כבד עבור אותו  בית, אפילו במחיר השפיות. 

במאי ההצגה "העלאה במשכורת", יובל ברוור כותב: המחזה מציג מסלול מפותל שעושה פקיד אקדמאי על מנת להשיג העלאה במשכורת. ההצגה מציגה את האדם מול המערכת. אולם לא רק המערכת עוצרת אותנו. רגשות שליליים  וקול ההגיון עוצרים מבעדנו מלהגשים את עצמנו. 

מנהלת אלון אנדי קליסקי שצפתה בכל ההצגות היום (א) אמרה: יצאתי נפעמת ונרגשת מהיכולת של התלמידים להתמודד עם טקסטים מורכבים ורעיונות עמוקים, ולהביא רוח חדשה ומקורית בהתמודדות עם נושאים אלו.