"התיאטרון הוא בית ספר של דמעות ושל צחוק": פרויקט הגמר של תלמידי מגמת תאטרון ב"אלון" התבסס על מחזותיו של לורקה

מגמת התיאטרון של תיכון "אלון" חתמה השבוע את סדרת ההצגות, שהעלתה במסגרת פרויקט הבגרות של תלמידי י"א, שכותרתו- "חתונת".

הפרוייקט המאתגר נבנה סביב עיבוד לשלושה מחזות מאת פדריקו גרסיה לורקה: "הסנדלרית המופלאה", "חתונת הדמים" ו"בית ברנרדה אלבה". "הסנדלרית המופלאה", מביא את סיפורה של סנדלרית יפה וצעירה הנשואה לסנדלר המבוגר ממנה בשנים רבות. אופייה החשקני של הסנדלרית מביא לפתחה מחזרים צעירים ומרתיע את הסנדלר עד כדי כך שיום אחד הוא לוקח את חפציו ועוזב. "חתונת הדמים" עוסק בזוג העומד להתחתן, בעוד שבליבה של הכלה מחשבות על גבר אחר. ביום החתונה מחליטה הכלה לברוח עם אהובה ליער, בעוד הם נרדפים על ידי החתן המיועד. "בית ברנרדה אלבה", מחזהו האחרון והידוע של לורקה, עוסק באלמנה טרייה המשליטה משטר אבל קפדני על חמש בנותיה. בעוד הן נאבקות על טיפת חופש בביתן, מתגלה כי הבת הבכורה עתידה להינשא לבחור הכי מחוזר בכפר- בו מאוהבת גם האחות הצעירה.

תלמידי המגמה חקרו את המחזות, עיבדו, ליהקו, עיצבו, ביימו ושיחקו בשלושת החתונות. מסביר צוות הדרמטורגים של תלמידי י"א: השאלה שהנחתה אותנו לאורך כל הפרויקט היתה: על פי מה נכון יותר לפעול, הגיון או רגש? ניסינו לבחון דרך העבודה היכן עוברים הגבולות בין רגש לבין היגיון וכיצד פעולה מרגש או מהיגיון מתבטאת בחיי היומיום שלנו ומשפיעה עלינו ועל הסובבים אותנו. בעזרת החתונות השונות, ביקשנו להציג כיצד מתבטא הקונפליקט בין רגש והיגיון באהבה ובחיי נישואים, ואת השקתו למעמד הנשים במחזות השונים.                                                 

הפרוייקט המיוחד אפשר שיתוף פעולה בין מגמות האמנות השונות בבית הספר. ההצגה לוותה בשירים שחיבר לורקה, אשר הולחנו על ידי תלמיד מגמת מוזיקה ב"אלון" רועי דגני, ובוצעו על הבמה בנגינה חיה על ידי תלמידי מגמת מוזיקה אלון צוק (פסנתר) ועדי ברקובסקי (גיטרה וחלילית). בנוסף בוצעו לאורך ההצגה קטעי מחול שנוצרו על ידי תלמידי הכוריאוגרפיה במגמת המחול של התיכון.

את הפרויקט הנחו רכז מגמת תאטרון, אייל נחמיאס, והמורה לתאטרון דיתי אופק- צרפתי, שגם הנחתה את עיצוב התלבושות והבמה. את הנחיית התאורה הוביל מתן פרמינגר.

את ההצגה האחרונה של הפרוייקט כיבד בנוכחותו פרופסור יוסי יזרעאלי- במאי, מורה, מחזאי, שימש כמנהל תאטרון הבימה ומנהל תיאטרון החאן, לימד שנים בפקולטה לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס לנדאו לתרבות ופרס דוד, ביים הצגות רבות בישראל בהן עוץ לי גוץ לי, איש חסיד היה, סיפור פשוט, תהילה, ונושים, וכן הצגות שהועלו בתיאטראות בכל העולם, בהן ציד המכשפות בברודווי, עם מרטין שין בתפקיד הראשי, הצגה עליה עבד לצד המחזאי ארתור מילר.
עזריאלי התרשם מאד מהביצוע של תלמידי "אלון" וכתב בסיום לאייל נחמיאס: "זוהי יצירה אומנותית וחינוכית ממדרגה ראשונה. מסור לתלמידים את תודתי מקרב לב. איזו התגייסות! איזו חדוות יצירה! איזו יצירתיות! ממש התרגשתי. ראיתי היום זיק תקווה לתרבות התיאטרון שלנו. ברכות."

מסכם אייל נחמיאס: מחזותיו של לורקה עוסקים באהבה, בהליכה אחר הלב, בדיכוי היצר, בשבירת קירות הכלא, במחיר הנורא שאנו משלמים תמורת החופש להיות מי שאנחנו, ובעיקר באומנות כמקור לנחמה ושינוי בעולם בלתי נסבל.  זוהי זכות גדולה ושליחות עבורי לאפשר לתלמידים ולתלמידות לגעת בטקסטים אלו. לורקה אמר כי "התיאטרון הוא בית ספר של דמעות ושל צחוק", אני מאמין כי בפרוייקט הזה הצלחנו להביא את הצופים אל שני המרכיבים הללו.

רוצים לדעת עוד על המגמה? לחצו כאן